וִידֵאוֹ: תלבושות לווילאנלה מקילינג איב - בקולקציה החדשה של אלכסנדר מקווין
ככל הנראה, שרה ברטון חשבה הרבה על מקורותיו של אלכסנדר מקווין כשהכינה את האוסף החדש של הבית. בכל מקרה, זה הדבר הראשון שעולה בראש כשמסתכלים על המסגרות מתוך לוקבוק. באביב הבא המעצב מזמין אותנו ללבוש שמלות נסיכות רכות עם טוטו מתחת למגפי "צבא" גסים - וזה קרוב מאוד ל- DNA של המותג תחושה של ניגודיות.
הדימוי הסופי של הקולקציה הוא למעשה תמצית הקונטרסט הזה. הנעליים שהוזכרו כבר במראה זה משולבות בשמלה ורודה בהירה ויפה להפליא של צללית שעון חול צלולה, אפילו מעט היפרטרופית, המסופקת עם מחוך מחוך נוקשה וחצאית טוטו טולית אסימטרית רב שכבתית (אני חייבת לומר, שרה ברטון, כמו אף אחד אחר לא יודע לעבוד עם מבנים מורכבים). לעומת זאת, שמלה רומנטית נחרצת שנראית כמו ענן מרשמלו ענק ומגפי גראנג 'מרושלים הם מאוד מרוח המותג אלכסנדר מקווין. חייו ויצירתו של מייסדו, אלכסנדר מקווין, היו מלאים בסתירות וניגודים. באוספים שלו, חיים ומוות, יופי וכיעור, זכר ונקבה, היו שזורים אורגנית, ולכן הם תמיד היו כל כך מושכים וגרמו לגל דיונים סוער כזה.הוא הצליח להכות את הצופה למחייתו, והראה תמיד את מה שלא ציפה לראות. קו זה והחליט לתמוך ביורשתו שרה ברטון - אך באופן משלה, רך ועדין יותר. לכן, כל השמלות השופעות הושלמו לא בעקבי סטילטו, אלא במגפיים. ומדי פעם הם מתחלפים בחליפות מכנסיים מחויטות ללא פשרות, מעילי טרנץ 'עור שחור וז'קטים קצוצים עם קו כתפיים חד - דברים שאנחנו רגילים לשייך יותר עם ארון בגדים. מכאן, התוצאה היא מאוד תוססת ואנושית - למרות כל הקולנוע שלה. אפרופו קולנוע. לראשונה, במקום ההקרנה המסורתית, צולם הסרט שביים ג'ונתן גלזר להצגת האוסף. בפעם הראשונה הופיעו בו לא רק דברים של נשים אלא גם גברים - משהו חדש לבית אלכסנדר מקווין.הסרטון צולם בלונדון - עיר הולדתו של המותג, שם ממוקם סטודיו העיצוב שלו - ושם לי אלכסנדר מקווין עצמו החל פעם את הקריירה שלו. וזה שוב על חזרה לשורשים ולמקורות - פשוטו כמשמעו ופיגורטיבי.
