אוטופיה או פוסט-אפוקליפסה? על מה הם מדברים עם קהל המיצב של לי בול
אוטופיה או פוסט-אפוקליפסה? על מה הם מדברים עם קהל המיצב של לי בול

וִידֵאוֹ: אוטופיה או פוסט-אפוקליפסה? על מה הם מדברים עם קהל המיצב של לי בול

וִידֵאוֹ: אוטופיה או פוסט-אפוקליפסה? על מה הם מדברים עם קהל המיצב של לי בול
וִידֵאוֹ: אפס ביחסי אנוש | עצור או שאני יורה | 26.06 בקולנוע 2024, מרץ
Anonim
Image
Image

צילום: וסילי בולאנוב / אולם התערוכות המרכזי מנז

התערוכה האישית הרוסית הראשונה של לי בול "אוטופיה הצילה" נפתחה במנג'ר בסנט פטרסבורג. בואו ננסה להבין את היקום של האמנית הדרום קוריאנית ולהבין את מי היא באמת רוצה להציל.

ההקשר הביוגרפי כשמדברים על לי בול חשוב מאוד. האמן נולד בשנת 1964 במחוז יאונגג'ו. אז אחת המדינות המפותחות ביותר כיום חיה בעוני, דיקטטורות צבאיות החליפו זו את זו, אנשים חששו מתגמול מתמיד. אמה של לי עצמה, עקב דעות אופוזיציוניות, לא הצליחה למצוא עבודה, לעתים קרובות המשפחה נאלצה לעבור ולנהל אורח חיים כמעט נוודי - אפשר לראות הפניות לתקופה ההיא במיצב הרחב "Desire to be Vulnerable", המזכיר מסע נודד קרקס שננטש על ידי הלהקה. ליד האוהלים, בלון מתנשא על כל שתי הקומות במנג'ה עם כתובות מהבהבות שמזכירות כרזות פרסום של סיאול שטופת ניאון או קישוטי חג קיטש.הכדור עצמו שקוף לחלוטין - ממצא אלגנטי מנקודת מבט של אסתטית (כל מיצב רוצה להצטלם מיד) וגם משמעותי.

הרצון להיות פגיע, 2015–2016 / 2020. תצוגת התקנה בביאנלה ה -20 בסידני, 2016. צילום: Algirdas Bakas. באדיבות ברטלבי ביקל ומורסו, סיאול; גלריות תדאוס רופאק, לונדון, פריז וזלצבורג; גלריות להמן מאופין, ניו יורק, הונג קונג, סיאול ולונדון
הרצון להיות פגיע, 2015–2016 / 2020. תצוגת התקנה בביאנלה ה -20 בסידני, 2016. צילום: Algirdas Bakas. באדיבות ברטלבי ביקל ומורסו, סיאול; גלריות תדאוס רופאק, לונדון, פריז וזלצבורג; גלריות להמן מאופין, ניו יורק, הונג קונג, סיאול ולונדון
לי בול
לי בול

צילום: אנטוניו קמפנלה. באדיבות המחבר ומגזין פריים

תחושת חוסר הביטחון המוחלט וחוסר האונים יהוו לאחר מכן את הבסיס לרבות מיצירותיה. היא נולדה בתקופות קשות ושנויות במחלוקת, ורשמה את הופעת הבכורה שלה בזירת האמנות לאחר "הנס הכלכלי" ואולימפיאדת 88 הגורלית בסיאול, ששינו לנצח את תדמיתה של המדינה. גורדי שחקים צמחו מחורבות, כלכלה חקלאית חלשה הפכה לטכנוקרטיה כמעט מושלמת.

חתירה לעתיד טוב יותר ובאותה עת היעדר תחושת ביטחון ויציבות בסיסית מולידים סכסוך פנימי, ממנו צומחים המיצבים הפנטסטיים של לי בול. חרדה נובעת מכל אחד. למרות המראה המרשים שלהם, הם לא יציבים, תלויים מהתקרה בענני עשן ומוכנים להתפוצץ כמו בועת סבון. לדברי האמנית, דרכה באמנות החלה בניסיון להבין את ההשפעה שהיו עליה הקטטליזמים שחוותה בילדותה. המיצב המרהיב ביותר של התערוכה דרך השלילה, מבוך מראה, מזמין את הצופה למצוא את עצמו. לאחר שעברת אותה, אתה מוצא את עצמך בחדר מלא באור. ממש קל ללכת לאיבוד בזה - אם אתה לא נבהל. אותו דבר כמו בחיים.

צילום: וסילי בולאנוב / אולם התערוכות המרכזי מנז
צילום: וסילי בולאנוב / אולם התערוכות המרכזי מנז

לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה, עסק בול באופן פעיל באומנות הביצוע. קשורה ותלויה הפוכה, היא סיפרה לנשים על חווית ההפלה. היא הדביקה גבישים על רקע דגים נרקבים במחאה כנגד סטנדרטי היופי האבסורדיים (Majestic Splendor) - אפילו היה צריך להסיר את העבודה השערורייתית הזו מהתערוכה ב- MoMA בגלל תלונות על הריח. בשנת 1999 הפך בול לאמן הדרום קוריאני הראשון שהוצג בפרויקט מרכזי בביאנלה בוונציה.

כל השנים העניין שלה באוונגרד הרוסי לא דעך. בול, פסל בהכשרתו, הוא מעריץ גדול של טטלין ושל כל דור האמנים האוונגרדים שפנטזו על עולם העתיד, אליו, למרבה האירוניה, סיאול המודרנית התקרבה הכי קרוב. התערוכה במנג'ה חשובה לבול עצמה מהסיבה שהיצירות שהעניקו להם השראה מוצגות לצד עבודותיה שלה. ממול לגלריה עם הדגמים האדריכליים שלה נמצא דגם של כנף מטוס שיצר קונסטנטין ציולקובסקי. מתוך "ספינת האוויר" של וסילי קופצוב "ספינת אוויר ענקית כסף" כדור "עף" לעבר הצופה, המזכיר את הינדנבורג שהתרסקה.

Image
Image

צילום: וסילי בולאנוב / אולם התערוכות המרכזי מנז

"ההתעניינות ארוכת הטווח של לי בול באוטופיה קיבלה מימד חדש באמצע שנות האלפיים כשהחלה ליצור מודלים אדריכליים ורישומים בהשראת קונסטרוקטיביזם ואמנות ואדריכלות אוונגרדית רוסית. לי בול משתמשת בסמלים ובמטאפורות של המודרניזם האוטופי, שאותם היא הופכת, מתארת ומתחברת אלגורית ביצירותיה ", אומרת סונג'ון קים, אוצרת התערוכה Utopia Saved. מוזר שכל יצירותיו של בול נבחרו לתערוכה רק לאחר אישור רשימת העבודות, הדגמים והרישומים שהיו מוכנים לספק מוזיאונים רוסיים. האמנית לקחה חלק בהכנת התערוכה בכל השלבים, פיקחה על העריכה באמצעות קישור וידאו ובדקה עם דגם ה"מאנגה

צילום: וסילי בולאנוב / אולם התערוכות המרכזי מנז
צילום: וסילי בולאנוב / אולם התערוכות המרכזי מנז

מיד אחרי קופצוב והעבודה הסימטרית של בול בטכניקת קולאז 'חדשה עבורה - "עיר השמש", מחזה עדין עם שתי דוגמאות מז'אנר האוטופיה. מערכת מראות, כאילו צפה מעל הרצפה, מובילה לפיזור אורות שהשתקפויותיהם מתרבות בלי סוף, מטפסים על הקיר וזורקים בוהק לתקרה. הכותרת מתייחסת ישירות למסכת הפילוסופית של טומאסו קמפנלה ולפרויקט הפנטסטי של איוון ליאונידוב, נציג "אדריכלות הנייר". "העיר" של בוהל בהשראת זיכרונות אישיים. הרעיון ליצור אוטופיה משלך נולד במטוס, כלומר בלילה טוקיו - עיר שהעתיד הגיע זה מכבר.

בקפדנות, אוטופיה שמורה היא אוקסימורון. איך ולמה להציל את מה שלא נועד להפוך למציאות? זה ההומניזם של יצירות בול. הראה שמאחורי כל רעיון פנטסטי יש אדם, והוא היקר ביותר ויחד עם זאת השברירי ביותר בו.

מוּמלָץ: