כריסטי טרלינגטון

אף על פי שלעולם לא תוכלו לומר זאת מהצילומים הקורנים של מריו סורנטי, כבר 17 שנה כריסטי טרלינגטון לא רואה עצמה דוגמנית על. ליתר דיוק, הוא חושב, אבל רק כמוצא אחרון. מלכתחילה - אמהות וצדקה, אשר קשורות זה בזה בחיי גיבורתנו. נקודת המוצא של כריסטי הייתה 2003, אז כמעט נפטרה בלידה. מאז הקימה את כל אמות ספירה, קרן לבריאות האם, ונסעה עם הצוות שלה לכמה מהמדינות העניות בעולם שם קשה לנשים בהריון לגשת לטיפול רפואי מיומן. והשנה המומחיות שלה התיישבה בבית: מושל ניו יורק, אנדרו קווומו, כלל את טרלינגטון בקבוצת עבודה כדי לקבוע כיצד להפוך את הלידה לבטוחה ככל האפשר במגפה.כיום היא מבודדת את עצמה בבית בלונג איילנד, עורכת פגישות על זום ולמרות הנסיבות היא לא מאבדת תקווה. "לא היה קל להיות אופטימי לאחרונה," מודה כריסטי. - לאחר הרצח של ג'ורג 'פלויד, לא יכולתי להתעשת זמן רב: פשוט לא הבנתי כיצד אוכל לעזור ומה תלוי בי באופן אישי. ואז היא יצאה לצעדת מחאה - והחזירה לעצמה את מטרתה בחברה של מאות אנשים שמוכנים להקשיב, להבין את הסיבות למה שקרה ולעבוד לטובת הקהילה האפרו-אמריקאית. עכשיו כולנו צריכים לשאול את עצמנו שאלות ממש לא נוחות. האם מה שאני עושה מספיק? בהחלט לא. האם אוכל לעשות יותר? כמובן. עלינו לעזור לאנשים הפגיעים ביותר מבחינה חברתית. לא משנה אם אנחנו מדברים על אמהות לעתיד שאין להן כספים לרופא, או על קורבנות של אפליה על רקע גזעני. "הוא מנהל פגישות באמצעות זום ולמרות הנסיבות הוא לא מאבד תקווה. "לא היה קל להיות אופטימי לאחרונה," מודה כריסטי. - לאחר הרצח של ג'ורג 'פלויד, לא יכולתי להתעשת זמן רב: פשוט לא הבנתי כיצד אוכל לעזור ומה תלוי בי באופן אישי. ואז היא יצאה לצעדת מחאה - והחזירה לעצמה את מטרתה בחברה של מאות אנשים שמוכנים להקשיב, להבין את הסיבות למה שקרה ולעבוד לטובת הקהילה האפרו-אמריקאית. עכשיו כולנו צריכים לשאול את עצמנו שאלות ממש לא נוחות. האם מה שאני עושה מספיק? בהחלט לא. האם אוכל לעשות יותר? כמובן. עלינו לעזור לאנשים הפגיעים ביותר מבחינה חברתית. לא משנה אם אנחנו מדברים על אמהות לעתיד שאין להן כספים לרופא, או על קורבנות של אפליה על רקע גזעני. "הוא מנהל פגישות באמצעות זום ולמרות הנסיבות הוא לא מאבד תקווה. "לא היה קל להיות אופטימי לאחרונה," מודה כריסטי. - לאחר הרצח של ג'ורג 'פלויד, לא יכולתי להתעשת זמן רב: פשוט לא הבנתי כיצד אוכל לעזור ומה תלוי בי באופן אישי. ואז היא יצאה לצעדת מחאה - והחזירה לעצמה את מטרתה בחברה של מאות אנשים שמוכנים להקשיב, להבין את הסיבות למה שקרה ולעבוד לטובת הקהילה האפרו-אמריקאית. עכשיו כולנו צריכים לשאול את עצמנו שאלות ממש לא נוחות. האם מה שאני עושה מספיק? בהחלט לא. האם אוכל לעשות יותר? כמובן. עלינו לעזור לאנשים הפגיעים ביותר מבחינה חברתית. לא משנה אם אנחנו מדברים על אמהות לעתיד שאין להן כספים לרופא, או על קורבנות של אפליה על רקע גזעני. "לא היה קל להיות אופטימי לאחרונה," מודה כריסטי. - לאחר הרצח של ג'ורג 'פלויד, לא יכולתי להתעשת זמן רב: פשוט לא הבנתי כיצד אוכל לעזור ומה תלוי בי באופן אישי. ואז היא יצאה לצעדת מחאה - והחזירה לעצמה את מטרתה בחברה של מאות אנשים שמוכנים להקשיב, להבין את הסיבות למה שקרה ולעבוד לטובת הקהילה האפרו-אמריקאית. עכשיו כולנו צריכים לשאול את עצמנו שאלות ממש לא נוחות. האם מה שאני עושה מספיק? בהחלט לא. האם אוכל לעשות יותר? כמובן. עלינו לעזור לאנשים הפגיעים ביותר מבחינה חברתית. לא משנה אם אנחנו מדברים על אמהות לעתיד שאין להן כספים לרופא, או על קורבנות של אפליה על רקע גזעני. "לא היה קל להיות אופטימי לאחרונה," מודה כריסטי. - לאחר הרצח של ג'ורג 'פלויד, לא יכולתי להתעשת זמן רב: פשוט לא הבנתי כיצד אוכל לעזור ומה תלוי בי באופן אישי. ואז היא יצאה לצעדת מחאה - והחזירה לעצמה את מטרתה בחברה של מאות אנשים שמוכנים להקשיב, להבין את הסיבות למה שקרה ולעבוד לטובת הקהילה האפרו-אמריקאית. עכשיו כולנו צריכים לשאול את עצמנו שאלות ממש לא נוחות. האם מה שאני עושה מספיק? בהחלט לא. האם אוכל לעשות יותר? כמובן. עלינו לעזור לאנשים הפגיעים ביותר מבחינה חברתית. לא משנה אם אנחנו מדברים על אמהות לעתיד שאין להן כספים לרופא, או על קורבנות של אפליה על רקע גזעני. "איך אני יכול לעזור ומה תלוי בי באופן אישי. ואז היא יצאה לצעדת מחאה - והחזירה לעצמה את מטרתה בחברה של מאות אנשים שמוכנים להקשיב, להבין את הסיבות למה שקרה ולעבוד לטובת הקהילה האפרו-אמריקאית. עכשיו כולנו צריכים לשאול את עצמנו שאלות ממש לא נוחות. האם מה שאני עושה מספיק? בהחלט לא. האם אוכל לעשות יותר? כמובן. עלינו לעזור לאנשים הפגיעים ביותר מבחינה חברתית. לא משנה אם אנחנו מדברים על אמהות לעתיד שאין להן כספים לרופא, או על קורבנות של אפליה על רקע גזעני. "איך אני יכול לעזור ומה תלוי בי באופן אישי. ואז היא יצאה לצעדת מחאה - והחזירה לעצמה את מטרתה בחברה של מאות אנשים שמוכנים להקשיב, להבין את הסיבות למה שקרה ולעבוד לטובת הקהילה האפרו-אמריקאית. עכשיו כולנו צריכים לשאול את עצמנו שאלות ממש לא נוחות. האם מה שאני עושה מספיק? בהחלט לא. האם אוכל לעשות יותר? כמובן. עלינו לעזור לאנשים הפגיעים ביותר מבחינה חברתית. לא משנה אם אנחנו מדברים על אמהות לעתיד שאין להן כספים לרופא, או על קורבנות של אפליה על רקע גזעני. "האם אוכל לעשות יותר? כמובן. עלינו לעזור לאנשים הפגיעים ביותר מבחינה חברתית. לא משנה אם אנחנו מדברים על אמהות לעתיד שאין להן כספים לרופא, או על קורבנות של אפליה על רקע גזעני. "האם אוכל לעשות יותר? כמובן. עלינו לעזור לאנשים הפגיעים ביותר מבחינה חברתית. לא משנה אם אנחנו מדברים על אמהות לעתיד שאין להן כספים לרופא, או על קורבנות של אפליה על רקע גזעני."

כמו רבים בתקופה קשה זו, האישי של כריסטי שזור זה בזה בציבור. בחודש מאי, בעיצומה של מגיפה, חמותה נפטרה. "היא חלמה לחזור הביתה כדי להיות מוקפת במשפחתה, אך בסופו של דבר בילתה את הימים האחרונים לבדה: בתי החולים פשוט לא הורשו למבקרים. וזה שובר את ליבי - כמו גם את מיליוני האמריקאים שלא יכולים לבקר את יקיריהם. הודות למגפה היא מסוכנת ולא מאוד אתית, ובכל זאת: covid עזר לנו להבין איך זה להישאר ללא תמיכה ברגע קריטי, לחשוש לחיינו ולא לקחת טיפול רפואי איכותי כמובן מאליו. במובן מסוים, כולנו קיבלנו שתל אמפתיה. אני מקווה שגם לאחר שהאיום יתפוגג, לא נפסיק לטפל בחברים הפגיעים ביותר בחברה שלנו - קשישים ונשים בהריון."

ועוד קצת על תקווה: כריסטי אומרת שמשפחתה עוזרת לה לא לאבד את הלב ברגעים קשים. "הילדים שלי כבר די מבוגרים: הבן שלי בן 14, והבת שלי עומדת להיות בת 17. וכמובן, אנחנו מבלים את רוב היום בחדרים שונים בזום. אבל כשכולנו מתיישבים בשולחן בערב, אני חווה אושר שאי אפשר להשוות אותו לשום דבר."