הקולקציה הנוסטלגית של מארק ג'ייקובס מחזירה אותנו לניו יורק של שנות השישים
הקולקציה הנוסטלגית של מארק ג'ייקובס מחזירה אותנו לניו יורק של שנות השישים

וִידֵאוֹ: הקולקציה הנוסטלגית של מארק ג'ייקובס מחזירה אותנו לניו יורק של שנות השישים

וִידֵאוֹ: הקולקציה הנוסטלגית של מארק ג'ייקובס מחזירה אותנו לניו יורק של שנות השישים
וִידֵאוֹ: Marc Jacobs | תיק נשיאה/צד ורוד מארק ג'ייקובס 2024, מרץ
Anonim

מדוע שבוע האופנה בניו יורק? האם לא יהיה זה זמן לסגור אותו, מכיוון שמותגים גדולים עדיין מסרבים להשתתף בזה אחר זה? והתצוגות הופכות פחות ופחות כמו הופעות, שהופכות לכל דבר אחר: קונצרטים, מסיבות, הופעות מוזיקליות ממש על המסלול … לפני שהשבוע בניו יורק בכלל הסתיים, כמה פרסומי אופנה החלו לדבר על זה. אבל מופעים כמו התוכנית של מארק ג'ייקובס של היום, למרבה המזל, עדיין יכולים לתת את התשובה: היא נחוצה. לא, זה לא הזמן. מכיוון שגם במרדף אחר תשומת לב ציבורית, שהיום מעצבים זוכים להילחם, אפשר להישאר כנים במופע שלו. הגישה של ג'ייקובס לאופנה עדיין יכולה לשנות משהו אצל הצופה שלו, אפילו מזדמן.

אף מופע אחד של מארק ג'ייקובס לא יכול להיקרא סתם מופע: המעצב אוהב לארגן הופעות ומוכן להקים את הסטים המדהימים ביותר בכדי לספר סיפור שלם. אולם הפעם התפאורה לא הייתה במיקוד. העיקר היה תנועה, כוריאוגרפיה. את המופע פתחה קרול ארמיטג ', כוריאוגרפית אמריקאית, אשר בשנות ה -80 זכתה לכינוי "פאנק בלרינה" בזכות סגנון הריקוד הייחודי שלה. ואחריה זרם שלם של רקדנים נשפך על הפודיום: וכשהם רצו בתור לעבר הקהל, קפצו מעל הבמה אפילו בנעלי עקב, זה השפיע … זה פשוט ייצר - בוא נעצור כאן.

האוסף עצמו, בהשוואה לעבר, התגלה כדיסקרטי ושקט. הקודם היה בדרכו גם נוסטלגי, אך באותה עת תחפושת: ג'ייקובס ממש שיחזר את תמונות גיבורות העבר האהובות עליו, ובחר את אותו איפור נשף לבגדים לדמיון מוחלט. הפעם זה שונה. כן, יש שקעים שמזכירים את ז'קלין קנדי - אבל לא יותר. זהו פרשנות רגועה למדי של שנות ה -60 האופנתיות - ללא גוונים נוצצים, חצים גרפיים על חצי פנים, או, למשל, ניסוי באופ-ארט, שכבר נפגשו בקריירה של ג'ייקובס.

מוּמלָץ: